הסיפור על האם, הבן והתבשיל המרפא

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה מאוד, שכן כפר קטן לצידו של יער גדול.
באחת מבקתות הכפר גרו אם ובנה וחיו חיי שלום.

יום אחד, חלה הבן ולא נמצאה תרופה למחלתו. ימים רבים שכב הבן במיטתו כשגופו חם ורועד, בקושי אכל ושתה, ובלילות היה נופל לשינה מלאת ביעותים.

האם, שרצתה יותר מכל בהחלמת בנה, לא חדלה לטפל בו לרגע, אך עם הזמן נעשתה עייפה וחסרת אונים. כל העצות הטובות של רופאי הכפר ושל השכנים לא
הביאו לשיפור במצבו של הילד.

עד שלילה אחד, בזמן שהחזיקה האם את בנה בשנת ביעותיו, התעורר מזיכרונה דבר מה שנשכח ממנה לפני שנים רבות.

היא נזכרה שכשהייתה היא עצמה ילדה קטנה, סיפרה לה סבתה איך פעם היו אנשי היערות מבשלים תבשילי מרפא שהיה בכוחם לרפא כל חולי.
בעודה נזכרת היא שקעה לשנת חלום, ובנה עדיין עטוף בין ידיה. 
בחלומה ראתה את סבתה הולכת ביער ומלקטת מכל טובו לתוך שק קטיפה מוזהב שתלוי על כתפה.
אחר כך ראתה אותה בתוך הבקתה שלה, רוכנת מעל קדרת הבישול העצומה שלה, מבשלת, מתבלת וספק מכשפת את תבשילי המרפא שלה.

עם עלות השחר התעוררה האם כשבנה מונח בידיה רועד מחום, והחלום מהדהד בתוכה. עוד באותו הבוקר הזמינה האם את שכנתה מהבקתה הסמוכה לשבת עם הילד החולה ולהשגיח עליו. היא נשקה על מצחו החם ויצאה לדרכה עם סל גדול בידה.
רק לאחר שהתרחקה מרחק של כמה עשרות צעדים מהבקתה שמה לב שיצאה יחפה. מיד עלה בליבה היסוס שעצר את רגליה. מדוע יצאה כך ליער והרי אין לה מושג קלוש לגבי בישול תבשילי מרפא?

כבר כמעט פנתה לשוב אל הבית, כאשר הרגישה בגבה רוח עוצמתית שנשבה לפתע מבין הבקתות ודחפה אותה לכיוון היער, כך שצעדיה כמו המשיכו מאליהם.
יחפה, היא נכנסה אל תוך היער. 
בזמן שהשמש עשתה את מסלולה בשמיים, שולחת את קרניה החמימות בין צמרות העצים, הלכה האם ואספה מכל טוב היער. כמה פירות יער חמצמצים, אוסף של
פרחים ריחניים, תפזורת של פטריות שאת רובן מעולם לא ראתה, ועוד.

תחושות בטן מפתיעות הובילו אותה. לפעמים נמשכה בעקבות צליל נעים של ציפורים או שנסחפה לפינות יער שהיו מוארות באור רך ויפה.
לעיתים נעצרה והתמלאה בספק לגבי מעשיה ולגבי הצידה שליקטה עד כה. אבל אז עלתה במוחה תמונה ברורה של בנה החולה, ומיד המשיכה ללקט.

כעבור שעות ארוכות, כשהשמש כבר החלה לשקוע בין העצים, היה השק של האם מלא והיא עשתה את דרכה בחזרה לבקתה.
כשחזרה, גילתה להפתעתה כי בנה ישן שינה עמוקה ושלווה. שכנתה סיפרה לה שהוא נרדם במהלך היום כשהאם הייתה ביער. ואומנם הבן היה חיוור, אך נראה
כעת נינוח יותר.
מעודדת, האם נפרדה בתודה משכנתה וניגשה למלאכת הבישול.

היא מצאה בארון המטבח את הקדרה הישנה של סבתה שלא נעשה בה שימוש מזה שנים רבות והדליקה תחתיה אש.
בשעות הבאות נתנה לידיה לפעול מעצמן - לשטוף, לקצוץ, להוסיף מרכיבים לתבשיל, וכמובן לערבב ולערבב ולערבב...

ניחוחות התבשיל מילאו את כל חלל הבקתה והגיעו גם אל חדרו של הבן.
כשכוכבים ראשונים הציצו מבעד לחלון המטבח והאש תחת הסיר גוועה, הרגישה האם שהתבשיל מוכן. אך רגע לפני שסגרה את מכסה הסיר מזגה פנימה בנדיבות דבש מתוק, האהוב כל כך על בנה.

עייפה אך מלאת סיפוק, ניגשה לחדר השינה. היא נדהמה לגלות שהפנים של בנה החלו לחזור לגוון המוזהב שלהן. היא החליפה מטלית רטובה מעל מצחו החם ונרדמה על כסא לצידו.

בלילה הזה האם ובנה ישנו יותר משישנו זה זמן רב, וכשזרחה השמש הילד התעורר בחיוך חלוש שהעלה בעיני האם דמעות של אושר.
היא ניגשה למטבח בהתרגשות, מזגה לקערה מנה קטנה מן התבשיל והאכילה אותו בכפית. הבן התענג על כל לגימה, וגופו ופניו אמרו התרגשות והקלה גדולה.

למרבה תדהמתה של האם, עם כל לגימה השתנה בנה לנגד עיניה:
הצבע חזר ללחייו והזיעה שניגרה ממצחו ללא הפסקה התייבשה.
חיוכו התרחב ועיניו זרחו באורן המוכר והאהוב.
בימים שלאחר מכן, הבן אכל עוד ועוד מנות מהתבשיל המתוק. הוא המשיך להתחזק, עד שהתאושש לגמרי ממחלתו.

האם והבן חזרו לשגרת חייהם בתוך ומחוץ לבקתה.

והקדרה הגדולה של סבתה המנוחה?

היא לא חזרה עוד לאחסון בארון, אלא ניצבה במרכז המטבח הקטן, ושימשה ברבות הימים לעוד תבשילי מרפא נפלאים.


זהו סוף הסיפור, עד שנספר אותו שוב בפעם הבאה.